בזמן שבארצות הברית עסקו בסוף השבוע האחרון בעיקר בתוצאות הרשמיות של הבחירות בנשיאות, קהילת הטריאתלטים האמריקאית ואפילו קהילת אנשי הברזל בעולם ציינו יום חגיגי במיוחד. זה היה יום שבו הם קיבלו למשפחה חבר חדש – כריס ניקיץ' שהוא הספורטאי הראשון בהיסטוריה עם תסמונת דאון שהצליח לסיים תחרות איש ברזל.
עוד כתבות איש ברזל
שני ישראלים השלימו 5 תחרויות איש ברזל ב-5 ימים
היפני שסיים איירונמן בגיל 85 הפך לשיאן גינס
הישראמן הוא במה לחשיפה של הספורטאים העיוורים
זה קרה באיירונמן פלורידה שהתקיים למרות הכל בעיר פנמה ביץ' סיטי, ואיזה מזל שהוא התקיים כי דווקא בתקופה כל כך לחוצה, הרבה אנשים היו זקוקים לסיפור כל כך יפה ומעורר השראה כמו הסיפור של כריס ניקיץ'. 33 אלף עוקבים שהתווספו לחשבון האינסטגרם שלו רק ביום שבת האחרון מעידים על כך.
באירועי ספורט כמו למשל ה"ספיישל אולימפיקס" אנחנו רואים לשמחתנו ספורטאים עם תסמונת דאון, אבל במקרה הזה חשוב לציין כי לעומת חלק אחר של ספורטאים שמגיעים למפעלים כאלה, אותם אנשים עם תסמונת דאון הם גם מוגבלים שכלית וגם פיזית. זו הסיבה שלעומת אנשים עם מוגבלויות אחרות, אף אחד לא ציפה שמישהו עם תסמונת דאון יעמוד באתגר כמו תחרות איש ברזל שכוללת 3.8 ק"מ של שחייה, 180 ק"מ של רכיבה ו-42.2 ק"מ של ריצה. אתגר שדורש מהאדם להיות חזק מאוד פיזית אבל גם מאוד מחושב ומספיק חזק מנטלית כדי להתמודד עם המשברים שתמיד מופיעים בתחרות כל כך ארוכה.
כריס ניקיץ' הוא בן 21 כיום, ולפני חמש שנים אביו ניק החליט שהילד חייב לעשות ספורט. "אחרי שהוא עבר ארבעה ניתוחים מורכבים הוא בעיקר שהה בבית, ובמשך שנתיים אורח החיים שלו היה יושבני והוא העלה הרבה במשקל", סיפר אבא שלו ניק: "החלטנו שהוא חייב לעשות משהו כדי להיכנס לכושר וככה גילינו את הטריאתלון. היה לו מאוד קשה בהתחלה, הוא לא הצליח לשחות בריכה אחת. ואז הגדרנו מטרה, להשתפר בכל יום באחוז אחד. בין אם זה עוד שכיבת שמיכה או עוד הקפה, אחוז אחד ביום. והשיפור הזה באחוז אחד ביום הפך למסע של כמה שנים".
וכך נותר השידוך בין כריס ניקיץ' ומשפחתו למאמן דן גריב. אגב, בטריאתלון הראשון שבו ניקיץ' השתתף הוא סיים במקום האחרון בקטגוריה לספורטאים עם צרכים מיוחדים, אבל זה לא גרם לו לתסכול אלא רק דחף אותו להמשיך ולהשתפר באחוז אחד בכל יום. עוד לפני האתגר בפלורידה דן גריב השתתף בפודקאסט ואמר: "כריס מאוד הפתיע אותי בהתקדמות שלו, בצורה שבה הוא התקדם במרחקים של הריצה והרכיבה. הוא הפתיע אותי כי אני תוכנתתי לחשוב שאנשים כמוהו לא יכולים להשיג דברים כאלה. אבל היום אני כבר לא מופתע ממנו כי אני יודע ממה הוא עשוי. הוא לא איזה רובוט תקול, הוא אדם עם מטרות וחלומות".
ההכנות האחרונות של כריס ניקיץ' לאיירונמן פלורידה זכו לבילד-אפ רציני בתקשורת המקומית, ועשרות אלפי אנשים עקבו אחריו כשהמטרה הברורה היתה להפוך לאיירונמן, כלומר לא רק לסיים את המרחק המטורף אלא לעשות את זה בפחות מ-17 שעות.
ניקיץ' זינק לתחרות כשהוא מלווה בדן גריב שהיה קשור אליו בשחייה, באופניים הם רכבו אחד ליד השני ובריצה שוב היו קשורים. במהלך הרכיבה ל-180 קילומטרים ניקיץ' נפל מהאופניים פעמיים, ופעם נוספת סבל מהתקפה של נמלים בתחנת ההזנה – אבל שום דבר לא שבר את הספורטאי המופלא הזה שסיים את האתגר ב-16 שעות ו-46 דקות, כלומר 14 דקות לפני הקאט-אוף.
ואז החלה החגיגה הגדולה. ספורטאים מוכרים בארצות הברית החלו לצייץ ולשתף, והגיבור שנחשף בתקשורת המקומית עוד לפני איירונמן פלורידה הגיע למהדורות החדשות בכל העולם. לא צריך להסתכל יותר מדי שנים אחורה כדי להיזכר בתקופה שבה אנשים הגיעו למהדורות החדשות רק בגלל שצלחו אתגר כמו האיירונמן – ועכשיו יש מישהו שעשה את זה עם תסמונת דאון וקרוב לודאי שהוא יפתח את הדלת להרבה אנשים אחרים במצבו.
"הוא בסך הכל רצה להיות חלק מהקהילה", הסביר אביו ניק, "פעם הוא היה מגיע למגרש הכדורסל ואף אחד לא חשב לשתף במשחק מישהו במצבו. עכשיו הוא מרגיש שהוא חלק מהקהילה, וזה קורה אחרי כל כך הרבה שנים שאמרו לו מה הוא לא יכול לעשות כי האיי.קיו שלו נמוך והכושר שלו לקוי".
כמו הרבה ארגונים בעולם גם האיירונמן סבל משנה נוראית שבה התבטלו כמעט כל התחרויות לאנשי ברזל בעולם, אבל ביום שבת האחרון הם זכו לקבל שם חבר חדש ונהנו מסיפור חדש שפרסם אותם בכל העולם. בציוץ הרשמי של האיירונמן בטוויטר נכתב: "זה מעבר להשראה, ההישג שלך הוא רגע מכונן בהיסטוריה של האיירונמן ואף אחד לא יוכל לקחת את זה ממך. יצרת הזדמנויות להרבה אנשים אחרים ברחבי העולם. תודה שאפשרת לנו להיות חלק מסיפור החיים המדהים שלך ואנחנו לא יכולים לחכות כדי לראות מה תשיג בהמשך".
כמובן שהציוץ המרגש מכולם היה של כריס ניקיץ' עצמו שכתב: "היעד הוגדר והמטרה הושגה, עכשיו הזמן לעבוד על יעד גדול יותר ל-2021. בכל מקרה האסטרטגיה תישאר זהה, להשתפר באחוז אחד בכל יום. עשיתי את העבודה אבל היו מלאכים שעזרו לי. אלוהים הקיף אותי במלאכים והחלק הכי טוב הוא שיש לי משפחה וחברים חדשים". בנוסף חשוב לציין שאחרי סוף השבוע האחרון ניקיץ' סוף סוף הגשים חלום שעליו הוא דיבר בראיון עוד לפני התחרות בפלורידה ושם אמר: "אני רוצה לתת השראה לילדים. אני רוצה שילדים יסתכלו עליי ויגידו להורים שלי שהם רוצים להיות כמוני". אפרופו ילדים, במהלך המסע המופלא שלו כריס גייס לא מעט כספים שמיועדים למודעות לתסמונת דאון ובעיקר לילדים יתומים עם תסמונת דאון.
אגב, מבחינת היעד עכשיו ככל הנראה הגיע הזמן של ניקיץ' "לסגור חשבון" עם אותו טריאתלון ראשון שלו בו הוא סיים אחרון, כי היעד הבא שלו יהיה לייצג את ארצות הברית כטריאתלט במשחקי הספיישל אולימפיקס ב-2022.
